Welcome to Wellington

נו חזרתי לעשות קצת נסיעות עבודה. בגדול הנסיעות אצלנו מתחלקות בין כמה אנשים אבל בשביל לא לגרום לעצמי צרות אני מתנדבת מפעם לפעם, אז הפעם יצא וולינגטון, לשבוע. היה יכול להיות יותר גרוע.

השיחה במונית לשדה הלכה ככה:

Driver: International or domestic?

Me: International

Driver: Oooh, are you going somewhere exotic???

Me: Wellington New Zeland

Driver (somehow disappointed): Why?

 

נראה לי מסכם את הנושא בגדול.

אבל האמת שוולינגטון די נחמדה, הייתי פה לפני 11 (!) שנים בטיול תרמילים עם אריק, אז חשבתי שזכרתי משהו. התברר לי די מהר שמה שחשבתי שזכרתי הוא בכלל אוקלנד ומפה לא זכרתי כלום. עד שהסתכלתי דרך החלון באחד המשרדים ופתאום ראיתי את ה YHA שמול הסופר ופתאום נזכרתי שהיינו פה בכריסטמס דיי. אני זוכרת שכל הבנות בבוקר ברכו אותי ב Merry Christmas במקלחות המשותפות וכולם הכינו Ham במטבח המשותף. אווירת כריסטמס שדי דילגה עלינו, אבל בהחלט אווירה.

אז איפה הייתי? וולינגטון עיר חביבה ביותר, מזכירה קצת את קנברה אבל בלי הכיכרות. כמו שבקנברה הכל נמצא במרחק 10 דקות נסיעה, בוולינגטון הכל נמצא במרחק 10 דקות הליכה. נחמד מאוד כשהשמש זורחת.

מאוד מסודר פה. זכרתי שהערים בניו זילנד מאוד סטריליות, אבל שכחתי עד כמה. גם קצב החיים מאוד נינוח, מחכה בבוקר 15 דקות לקפה טייק אווי וטוסט, חושבת בראש על הסרט הרץ של אנשים, כוסות קפה וטוסטים בסיטי של סידני. סרט רץ שמוציא קפה כל שניה. האם זה קצב החיים הנינוח שחשבתי עליו כשעברנו לאוסטרליה? הכל יחסי כנראה. וולינגטון קצת איטית מדי לטעמי, אני אוהבת את הקפה שלי בבוקר זריז.

מה שבטוח הנסיעה הזו עשתה לי חשק לעשות טיול נוסף בניו זילנד. בקרוב.

הנה כמה תמונות.

מזכרת מהטיול שלנו!!

שמש!!

הכנס היה במוזיאון למרבה הנוחות

הכניסה למוזיאון Te Papa

גן עדן לכלבים

אחד מהקבועים בפארק שאל אותי השבוע אם כבר יצא לי לקחת את דאשי לחוף של Bayview. לא יצא לי עדיין והמקום נשמע מבטיח, אז ניצלנו את זה שלא היו לנו תוכניות לסופשבוע ונסענו לשם.

אם יש גן עדן לכלבים (ואני די בטוחה שיש), אז הוא נראה בדיוק ככה. פארק דשא בגודל נאה, וחוף שלם שכולו מוקדש לכלבים. איזה כיף. המים רדודים מאוד אז אפשר ללכת עם הכלבים בתוכם הלוך ושוב, יש גם רצועת אדמה שנחשפת בשפל והכלבים נהנים לחפור אותה. יש שם המון כלבים ואנשים (אני חושבת שהיו איזה 30 כלבים במים בכל רגע מסביבנו) אבל החוף מספיק גדול ולא מרגיש עמוס בכלל. גם הילדים נהנו מהמים ומבריכת סלעים קטנה שאפשר לחפש בה קונכיות.

בסידני יש המוני חופים, אבל רק במעט מאוד מותר להכניס כלבים. לפי הכתבה הזו יש שלושה חופים מוצלחים לביקור עם כלב, Bayview שביקרנו בו היום, Sirius Cove ב Mosman שמותר להכניס אליו כלבים בימות השבוע ורק בשעות מסוימות בסופשבוע ועוד אחד בדרום שממילא אנחנו לא ניסע אליו. בדרך כלל אני לוקחת את דאשי לפארקים פה בסביבה והיא שוחה בנהר אבל זה לא משתווה לביקור בחוף הים. בחופשה האחרונה שלנו בפורט סטיבנס נהנינו מאוד מללכת כולנו ביחד לחוף הים אז זה טוב לדעת שאפשר לעשות את זה גם כאן.

וניתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

דשא

כלב מרוצה

ביקור קצר בפרת'

בשבוע שעבר ביליתי יומיים בביקור קצר בפרת'. רוב הביקור עבר בלהעביר סדנא אצל לקוח, אבל בין לבין יצא לי לראות ולשמוע קצת את פרת'. למרות שאנחנו פה יותר משנתיים וכבר כמה פעמים תיירנו באוסטרליה לא יצא לי להגיע למערב אוסטרליה קודם, והמקום נמצא גבוה ברשימת הלטייל שלי. אם כבר מזכירים את רשימת הלטייל שלי אז זה נמצא גבוה מאוד ברשימה, אבל המקום הראשון שמור לאנטרקטיקה שזה החלום הגדול שלי (אחרי לעבור לגור באוסטרליה כמובן).

בכל אופן, פרת'. הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה הרבה מאוד אנשים במדים, למעשה לא ראיתי כל כך הרבה אנשים במדים עם תיקי גב מאז שהפסקתי לעבור בתחנה מרכזית חדשה בתל אביב ביום ראשון בבוקר. המדים שלובשים עובדי תעשיית המכרות בפרת' קצת יותר זרחניים אבל ולשמחתי אין להם נשק על הגב. כשהסתכלתי על האנשים מסביב בתור למוניות משדה התעופה התגעגעתי קצת לימים שבהם יכולתי ללבוש ג'ינס לעבודה. אבל רק קצת.

בנסיעה במונית משדה התעופה, המזל הקבוע שלי עם נהגי מוניות סידר לי מוסלמי אדוק בתור נהג. ניהלנו שיחה קלה על עמודי האיסלם, עשרת הדברות, העולם הבא ושאר זוטות. כל כך שמחתי לראות את המלון שכמעט בירכתי שהחיינו במקום רק כדי לראות איך הוא יגיב. הנהג הזה עם כל מגרעותיו היה כלום לעומת הנהג שבא אחריו שסידר לי תאונה ועדיין חייב אותי על הנסיעה (אל דאגה, חגרתי חגורת בטיחות, ישבתי מאחורה ושמחתי שכל הפוביות שלי חסכו לי פציעה).

את רוב השהות שלי ביליתי בסיטי של פרת', באחד מהמגדלים. הבטיחו לי לעלות לקומה השלושים ומשהו להנות מהנוף אבל לא יצא. לא היתה לי הזדמנות להסתובב בעיר, למעט צהריים בברוקפילד פלייס וארוחת ערב בקומפלקס ששכחתי שמו ליד הים, אז לא חוויתי יותר מדי. אבל זו היתה טעימה מעניינת מעולם כל כך שונה ממה שהכרתי עד עכשיו וזה היה מרתק. הלקוח שביקרתי היה אחד מענקי הכרייה, וכשדיברתי איתם על בדיקות ועל אוטומציה הם דיברו איתי על מערכות ששולטות בתזמון משלוחי ענק של ברזל, על דירוג איכות של משלוחים ועל כרייה אי שם בצפון של אוסטרליה. מדהים אותי כל פעם מחדש איך התוכנה נכנסת לכל אספקט של החיים שלנו ולכל תעשייה. אלה דברים שלא נחשפים אליהם בעולם של ה"הייטק" כשיושבים וחושבים על פיצ'רים.

תוך כדי שיחות עם אנשים שמעתי קצת על המיינינג בום שהיה בפרת' בעשור האחרון ואיך העיר התפתחה במהירות*. איש המכירות שארח אותי סיפר לי קצת על חברות הכרייה הגדולות, על אנשים שהרוויחו יותר כסף ממה שידעו לעשות איתו וקנו בתים וסירות ובתים, ובזמן שאנחנו יושבים במסעדה ומדברים אני מסתכלת על שורה ארוכה של סירות שעומדות למכירה בנמל. האם זו התוצאה של הבום שמסתיים אני שואלת את עצמי או שזו סתם מקריות?

קינגס פארק

לפי המארח שלי הדברים שיש לראות בפרת' זה הסיטי, קינגס פארק, החוף ופרמנטל. בביקור הזה ראיתי שלושה מתוך הארבעה. את פרמנטל אני אשמור לביקור הבא, שיהיה כנראה מוקדם משציפיתי. אבל העיר וכל הסיפורים ששמעתי עוררו אצלי עניין, אז בינתיים התחלתי לצפות ב Boomtown ב ABC, לקבל קצת רקע. עד הפעם הבאה.

* אם זה היה הבלוג של אריק, היה מופיע פה רקע היסטורי על פרת' וכו'. אני אסתפק בזה

Blackman Park

מול הבית שלנו יש חלקה של bush ושלט קטן לידה, bush walk to Blackman Park. כבר הסתכלתי כמה פעמים על השלט הזה והיום סוף סוף הלכתי לבדוק מקרוב.

כמה מטרים לתוך השביל במורד הגבעה והיער סוגר עליך, צלילי הרחוב נבלעים בשקט מסביב, שקט דחוס של צמחים עם קריאות ציפורים מזדמנות. האינסטינקט העירוני שלי מתעורר, אולי זה לא רעיון טוב להמשיך, חשש קל עולה אבל אני משתיקה אותו וממשיכה. ברומא היה רומאי אני חושבת, כל השכנים כל הזמן מטיילים פה, הגיע הזמן שגם אני.

אחרי כמה דקות הליכה אני מגיעה לפארק עצמו. מרחב עצום של דשא המשמש למשחקי פוטי, רוגבי או קריקט, תלוי בעונה. היום הכל ריק, הדשא הזה כולו שלי.

ממשיכה לכיוון הנהר, בוקר יפה היום והכל שקט.

פרח שמזכיר את האביב בישראל (דרדר?) אני אוהבת את דרישות השלום הקטנות האלה מפרחים שאני מכירה ואוהבת, פה בין כל הצמחים השונים.

Lane Cove River. הנה פה חמש דקות מהבית.

את הדרך חזרה אני עושה ברחוב, עוצרת להנות רגע מפריחה מטורפת של אזליאות. אני אוהבת את גושי הצבע הפרועים שלהם, מחליף לי את הבוגנוויליה הפראית שאל הצבעים שלה אני כל כך מתגעגעת.

Cockatoo Island

אחת לכמה זמן יוצא לעשות טיול כזה, שגורם לי להרגיש בת מזל שאני גרה פה בסידני. היום היה יום כזה. אחי, אני ושיר יצאנו ליום טיול ל Cockatoo Island. היה כיף.

האי נמצא בתוך המפרץ של סידני, במרחק נוח של 20-30 דקות שיט ב Sydney Ferries, עניין השייט גם מבטיח ששיר תהיה מרוצה. בימים רגילים אפשר לראות מראות מלבבים כמו בית הכלא שהיה על האי ומספנות "עתיקות" (בנות 100 בערך פחחחח) אבל החודש יש באי את ה Sydney Biennale, תערוכה דו שנתית שמנצלת את ההאנגרים הענקיים באי על מנת להציג מיצבים מוטרפים לחלוטין. זה נשמע משעמם למדי לרוב האנשים, אבל אפשר לסמוך על האוסטרלים שיארגנו משהו שיספק עניין לכולם.

הנה כמה תמונות של המיצגים שאהבתי. הביאנלה פתוחה עד ה 16 לספטמבר, כניסה ללא תשלום ויש גם שירות מעבורת חינם מ Circular Quay. מומלץ.

מוביילים מטורפים

המובייל החביב עלי – חתול ורוד עם מאה עיניים. מיאו.

זה. עשוי. מקלקר. זה גם די מפלצתי.

כלא דקורטיבי

שיר עפה

מיצג כוורות מזמזמות ונוף משגע של ים

כל כך הרבה קישוטים ואיפה הסוכה?

יוצאים לפנקינג

אני: ״את יודעת שיר אנחנו יוצאים לקמפינג״
שיר: ״פנקינג? מה זה פנקינג?״
אני; ״נוסעים לטייל, ואז ישנים באוהל, אבא, אמא, שיר ואורי״
שיר: ״מממ… אמא שימי לי עוד פעם את הדיסק עם כל השירים״

לפני כמה שבועות החלטנו לנצל את Australia Day הבא עלינו לטובה, לעשות גשר ולצאת לקמפינג. אוהל כבר יש לנו חודשיים לפחות, הגיע הזמן לנצל אותו. קבענו עם חברים, הזמנו את המקומות האחרונים שנשארו בכל NSW לסוף השבוע הזה שהוא גם סוף השבוע האחרון של הקיץ, וספרנו את הימים תוך תפילה מתמדת למזג אוויר יבש.
בשבוע שעבר ירדו כמויות ענק של גשם כמו שאפשר לראות כאן, והמתח היה בשיאו. 4 אתרי מזג אוויר שונים נפתחו כל 30 שניות, סמסים רצו מצד לצד, לבטל? לא לבטל? עסקנו בחישובי הסתברויות, כמויות גשם ותפילות אליליות שונות. בסוף החלטנו נוסעים! נוסעים ומקסימום נחזור, מה זה כבר 3 שעות נסיעה לכל כיוון?

נסענו. היה כיף. לאללה.

התכנון המקורי היה Jervis Bay אבל לא היו מקומות לינה אז המשכנו דרומה לכיוון Lake Conjola וישנו בביג 4 שזה סוג של איגוד Caravans Parks ואני בכוונה משתמשת במילה איגוד כי האתרים מאוד שונים זה מזה ככה שאי אפשר להגיד שזו רשת.

פארק חמוד ביותר, המון קרוואני קבע ומבני נופש פרטיים, ככה שזה קצת מוזר בהתחלה. את מרגישה קצת כמו white trash ותוהה איפה משיגים את הפיק אפ הטרנטה לשים על הדשא לפני הבית, אבל אחרי כמה רגעים זה עובר ואז נהנים מהקסם האמיתי של הפארק, האגם, השלווה והקנגורו. הרבה קנגורו. וארנבות וברווזים. לשמחתו הרבה של אורי שלמד רק בשבוע שעבר לומר duck ככה שהיה לו הרבה מה להגיד לברווזים בעודו רודף אחריהם ברחבי הפארק.

האוהלים שלנו

קנגורו רץ בדשא

קנגורו רוצה גם סנדוויץ נוטלה לארוחת בוקר

שיתוף פעולה

ותמונה אחרונה של מה שבאמת באנו לחפש וגם מצאנו

קצת נוף והרבה שלווה

שיר: ״אמא לאן אנחנו נוסעים?״
אני: ״הביתה״
שיר: ״אבל אמא לא עשינו בכלל פנקינג!!״

פיקניק

לא יכולה לישון. כנראה שיש לי עודף שינה מהימים האחרונים, כל הכדורים שלקחתי גרמו לי לישון בלי הפסקה. הזדמנות טובה לתאר את היום שלנו.

אנחנו לוקחים דוגמה מהמקומיים ומבלים את רוב ימי ראשון שלנו ב national parks, קנינו מנוי, קיבלנו חוברת וכל יום ראשון (יפה) יש טיול חדש. על הדרך התחלנו לאסוף ציוד קמפינג. כרגע יש לנו אוהל ל 6 אנשים (הורג אותי איך מסמנים גודל של אוהלים באנשים שנראים כמו אצבעות כיפכיף, כאילו מי באמת ישן ככה??), מחצלת, תיק פיקניק עם סט כלים הכולל כוסות לשמפניה שמשמשות בעיקר ככוסות תירס לילדים, כסאות מתקפלים, שפע של ציוד ברביקיו ואוהל שמש.

היום הקמנו לראשונה את האוהל שמש, תענוג… הנה תמונה מהרצת הניסיון של האוהל בבית ביום גשום כשהילדים טיפסו על הקירות ועלינו.

מילים אחרונות מפורסמות: שיר, את יכולה לקחת כמה צעצועים לאוהל...

אז הגענו היום ל Garigal National Park, והתמקמנו לנו בנוחות ב Davidson Picnic Area, במקום היתה נוכחות של כמה משפחות בעיקר של ברווזים. דשא, עצים, נהר ושקט נהדר. מה שיפה בפארקים פה שגם אם יש המון אנשים בסביבה הכל נשאר שקט, אפשר לעצום עיניים ולהרגיש לבד. היתה לידנו מסיבת יומולדת של ילדים ובקושי הרגשנו אותם, חוץ מהקטע שכולם שעטו לידנו בדרך לחפש סרטנים (מה עושים עם הסרטנים שמוצאים?).

Garigal National Park and Shir

קצת נקניקיות והמבורגרים על הברביקיו (הציבורי), קצת התחמקויות מהמגפאייס והקוקוברה שישבו על הענפים בדרך מהברביקיו לדשא וחטפו נקניקיות מכל מי שעבר והרבה הרבה שלווה.

א-מחייה הכיסא הזה, רק 6 דולר באלדי

שלווה אוסטרלית.

אין יותר טוב מזה.

בוקר במנלי

ממשיכה עוד שבוע בבית. מעסיקה את עצמי ב ebay ועוד כמה פעילויות בריאות.

היום יום יפה בחוץ, אז החלטתי להוציא את האייפון החדש שלי לטיול במנלי, ובדרך לספר קצת על המקום.

התחלתי ב corso  או המדרחוב בפתח-תקוואית. כן, כן, ממש כמו מדרחוב ההגנה באם המושבות, גם פה יש מדרחוב שהוא מרכז העניינים. בניגוד למקבילו בפתח תקווה, כאן אין ריכוז של חנויות בגדים של זקנות אלא חנויות בגדי גלישה, גם הקומפלקס של מזנוני פיצה-טוסט-גלידה-קלקול-קיבה הוחלף פה בדוכני פיש אנד צ'יפס וקבב (לא יודעת לגבי קלקול קיבה מהקבב, נראה שהמקומיים די מחבבים אותו, אני פסימיסטית שכמוני לעולם אחשוד בדוכן שמוכר מצד אחד פיצה ומצד שני קבב, אני בעד מומחיות אחת לדוכן ולכן לא ניסיתי) אבל הקונספט די דומה.

Manly Corso

באופן מוזר יש שלושה בתי מרקחת בקורסו, כולם מוכרים את אותן תרופות, כובעים וקרם הגנה במחירים מופקעים. אני לא מבינה את ההגיון הזה של לשים את כל בתי המרקחת זה ליד זה, אבל שמתי לב שזה משהו די נפוץ פה. כפי שיעיד אבו שוקרי (המקורי? האורגינל?) קצת תחרות בריאה מועילה לכולם.

ישבתי לשתות איזה קפה עם מאפין, כמובן שבלי לשים לב בחרתי את המקום האורגני, אז התענוג עלה לי 8 דולר, אבל מה זה 8 דולר בשביל לשבת, לשתות קפה ולקרוא את המקומון של מנלי. אנחנו מתים על המקומון, או ה Manly Daily כמו שהוא נקרא פה. בניגוד למקומון של פתח תקווה, המנלי דיילי יוצא כל יום ומחולק לתיבות בערמה נאה. התרווחתי לי בכסא ופתחתי את העמוד החביב עלי ביותר בעיתון, מפת הלחימה בפשע של משטרת Manly Council. בחיי כל הכבוד לשוטרים האלה. השבוע ההיילייטס היו 2 אנשים שנתפסו משתינים ברחוב (קנס של 200 דולר כל אחד), נער בן 17 שקילל באוטובוס ונתפס לאחר מרדף משטרתי (!), וילדה שנהגה ללא ליווי ודפקה את האוטו של אבא שלה (נלקחה לתחנת המשטרה). עושה הרגשה טובה לדעת ששומרים עלינו פה.

מפת הלוחמה בפשע של מנלי

התחנה הבאה היתה ב coles כמובן. אין ביקור ב"עיר" ללא עצירה ב coles. שמתי לב בסופי שבוע שניתן להבחין בין התושבים המקומיים לבין המבקרים במנלי די בקלות. המקומיים תמיד יסתובבו בקורסו אוחזים בשקיות של coles. לא נראה לי שמישהו מסוגל להגיע למרכז מבלי להזכר שהוא-פשוט-חייב-משהו-קטן-ב coles.

עוד הבדל קטן בין ה"עיר" של מנלי ל"עיר" של פתח תקווה זה החנייה. יש פה חנייה! בחינם! (לשעתיים הראשונות, אבל מי צריך יותר מזה, כל המרכז פה הוא 3 בלוקים בערך). זה השלט של כל החניות, וכמובן שבפעם הראשונה שחניתי באחת מהן חשבתי שככה נקראית החנייה הספיציפית שבה השארתי את האוטו, יש 4 כאלה במרכז של מנלי.  הממ… לא בטוחה שאני רוצה להכנס לפרטים לגבי ההמשך… חניות מצוינות.

חנייה. בפעם הבאה שימי לב שהחניות ממוספרות P1 P2....

מה עם איזה משהו קטן לאכול?

ההתמכרויות הגדולות שלנו כרגע זה המבורגר:

עכשיו אני רעבה

גלידה

ללא מילים

פאי (כבר דיברנו על זה) במיוחד של Pies and Coffees. ניסינו גם את ה traditional bakery אבל די מהר גילינו ש traditional= מרגרינה. ניסינו שם אקליר (מרגרינה עם סוכר), פאי בשר (מרגרינה), ופאי עוף (מרגרינה עם רוטב לבן gooey שאפילו אורי לא הסכים לאכול). שומר נפשו ירחק.

פיש אנד צ'יפס

טוב אז מה יש לאכול בבית??

ויש גם ים…

אחלה בוקר.