קיץ בסידני

סימנים של קיץ בסידני:

1. מעילי גשם וכפכפים. מעילי גשם וכפכפים, קרדיגן וסנדלים. אחד מסממני הקיץ הבולטים של סידני זה המעבר החד לכפכפים מהרגע שיש את משב האוויר החמים הזה שמזכיר את האביב. זה לא משנה אם 14 מעלות בבוקר או 20, כולנו עברנו לסנדלים. קר? לא נורא בצהריים יהיה כבר חם.

2. חם. פתאום בלי ששמנו לב הטמרפטורות נתנו קפיצה קלה. חם או קר או רותח, כולם מתלוננים רק כשיש גשם, בשאר הזמן כולם מסכימים שמזג האוויר הוא gorgeous.

3. פסטיבלים. השבוע התחיל ה Noodle Night Market, שהוא הראשון בפסטיבלי האביב של סידני. כל מועצה מארגנת איזהשהוא פסטיבל אביב, לוודא שכולנו נקבל את מנת ה sausage sizzle השבועית שלנו.

4. Nippers – נחר מתחילה רשמית עונת הניפרס. ניפרס זה פעילות ים/ חוף לילדים שמאורגנת על ידי ארגון המצילים של NSW ומועדוני הגלישה המקומיים. למי שלא ידע, המצילים ב NSW הם מתנדבים. ה Nippers זו תוכנית לילדים שמלמדת על בטיחות ובטחון בים בגילאים הצעירים ומתקדמת להכשרה להצלה מגיל 14 ומעלה. השנה כיון שאורי עוד לא בן חמש אנחנו מתחילים בקטן ב Greenwich Baths כנראה, אבל שנה הבאה אני מתכננת להצטרף לאחד המועדונים ב Northern Beaches.

5. ים. עונת הרחצה התחילה לא רשמית (ויש אומרים שלעולם לא הפסיקה) אי שם באמצע אוגוסט. אנחנו הצטרפנו חודש שעבר לרוחצים. מי שמחפש אותנו בימי ראשון הקרובים מוזמן לבדוק את Balmoral Beach בשעות הבוקר. זה החוף החביב עלינו באיזור ואנחנו פחות או יותר מבלים את הקיץ שם.

6. אננס. אחד הזכרונות הכי חזקים שלי מטיול התרמילים באוסטרליה קשור לאננס. עיירת חוף קטנה אי שם בקווינסלנד, קיץ, ירח מלא ורוח של ים. קנינו אותו בוקר כמות נאה של אננסים ב 5 דולר באחד השווקים. חצי שעה של קילוף בסכין קהה של מטבח משותף באכסניה ויצאנו החוצה עם קערה מלאה באננס צהוב בוהק. מתיקות ומיץ מטפטף, והנאה מושלמת מהפרי הזה, הכי טרי שיכול להיות.

7. קריקט. מגרש הספורט שבעלי הכלבים חולקים עם הספורטאים היה בחופשה בשבועיים האחרונים, מתאושש מסיום עונת הכדורגל וממטח גשמים כבד במיוחד שהיה כאן. הבוקר בסביבות 8 הוא התמלא בנערים לבושים לבן. עונת הקריקט התחילה. בחיים אני לא אבין את המשחק הזה.

8. מדי קיץ. שלום לגרביונים, לחולצה המכופתרת והשמלה החורפית, ולאקסטרה 10 דקות בבוקר כדי להלביש את שיר. חזרנו לבגדי קיץ, שמלת משבצות קלילה. הכי קרוב רחוק שאפשר.

9. ברביקיו. בסופשבוע הארוך פתחנו רשמית את עונת הברביקיו. זה הפתרון הכי מוצלח לקיץ, בשר, סלט, אוכלים בגינה אז מינימום ניקיון וכלים לשטוף. אידיליה. שאני חושבת על זה לא ברור לי איך ברביקיו לא כזה מקובל בישראל. להורים שלי יש גינה והיינו עושים על האש אולי פעם בשנה ביום העצמאות. פה הכי קל לזרוק משהו על הברביקיו וארוחת הערב מוכנה.

10. כריסטמס. כל שנה הטירוף מתחיל מוקדם יותר, השנה ראיתי שהתחילו למכור מעדני כריסטמס בקולס ב 1 באוקטובר. לשמחתי הרבה עדיין לא התחילו לשים שירי כריסטמס בקולס, אבל בהחלט מתחילים להרגיש את האווירה.

אז כן כל הסימנים מעידים שמתחיל הקיץ. אנחנו נהיה בישראל בקרוב וכשנחזור אני משערת שהקיץ יהיה ב full swing. מצוין. אני אוהבת את הקיץ בסידני.

התחלנו בית ספר

אז התחלנו בית ספר בשעה טובה. יותר נכון שיר התחילה ואנחנו מצטרפים הרי ידוע שלהעביר את הילד הראשון דרך בית ספר אומר שאת עושה בית ספר שוב מחדש, בילד השני כמו כל דבר זה כבר זורם. הלימודים התחילו לפני חודש בקירוב (חודש!) ונראה שאנחנו סיימנו עם ההלם הראשוני כלומר אפשר לכתוב על זה פוסט*.

כללי. שלחנו את שיר לפאבליק סקול שנמצא באיזור שלנו. בעיקרון הלימודים הם בחינם, בפועל צריך לשלם כל מיני דברים כולל "תרומה וולונטרית". התרומה הוולונטרית כאמור אחראית לשלם על כל התוספות שיש בבית הספר, ממעברים מקורים דרך חומרי לימוד, לוחות אלקטרוניים וסייעות למורות. אין לי שום בעיה לראות את הכסף שלי מנוצל לטובת הילדים. בשכבה שלנו יש 4 כיתות, 20 ילדים בכל אחת לפי התקן הממשלתי (אין יותר מ 20 ילדים בכיתה). year K היא מין הכלאה בין גן חובה לכיתה א, כשהמטרה היא לתת לילדים נחיתה רכה בבית הספר, ולהנות מהלימודים. במובנים מסויימים זה דומה לגן חובה, אבל זה בית ספר לכל דבר, כולל המדים והחוקים והילדים לומדים לקרוא ולכתוב עד סוף השנה. אחד הדברים הכי נוגעים ללב זה לראות את הקטנטנים האלה לבושים במדים של גדולים ומשחקים במשחקים של קטנים, כאילו לא הבינו עדיין אם הם שייכים לגן או לבית הספר.

שיעורי בית. כרגע שיעורי הבית של שיר הם בעיקר קריאה של readers ספרוני קריאה לפי רמות, כבר בספרון הראשון שהיא הביאה הביתה הופתעתי לגלות שיש שם משפטים שלמים הרבה מעבר לדנה קמה קמה דנה שזכור לי משיעורי הקריאה שלי בכתה א. חוץ מזה יש גם site words שזו רשימה של 20 מילים שהילדים אמורים ללמוד, וערמה אקראית של מספרים שהם אמורים להכיר.

טכנולוגיה. בבית הספר משתמשים בלוחות חכמים, לוחות אלקטרוניים שנשלטים במגע ואפשר להציג עליהם מצגות מולטימדיה. לילדים יש מעבדת מחשבים אחת לשבוע, בה הם מתנסים בכל מיני תוכנות לימוד. לבית הספר יש אתר, יש פורטל, מערכת הזמנות לקביעת שעות לפגישה עם המורה ועוד ועוד. מה שבאמת הפיל אותי היה הבלוג הכיתתי שהמורה הזכירה בנונשלנטיות באסיפת ההורים הראשונה. הילדים בוחרים אוואטר, ומגיבים לפוסטים שהמורה שמה בבלוג. וואו. אחר כך כשהיא הראתה את ה QR קוד כדי להרשם לדף קשר של הכיתה, הלסת שלי נשארה למטה. אני תוהה מתי נצטרך לקנות אייפדים לכל תלמיד, הבנתי שהנושא נמצא בבדיקה.

nut free – כמו כל מקום עם ילדים באוסטרליה, בית הספר הוא nut free zone. כל כך חופרים לנו על זה, שאני כבר בודקת שבע פעמים כל דבר שאני שוקלת לשים לשיר בקופסת אוכל שלה. היום כשבאתי לקחת אותה מבית הספר, היה לי בתיק סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ודבש (לאכול באוטו! לפני השיעור). הרגשתי כאילו אני נושאת חומר נפץ.

Lunch box. כל העניין של להכין ולארוז אוכל נראה לי הכי מסובך כשחשבתי על בית ספר. למזלי רשמתי את שיר לכמה ימים ל vacation care במהלך חופשת הקיץ האינסופית, וזה עשה לי crash course בנושאי אוכל לבית הספר. הסוד הוא להכין מראש בערב. החלק המעצבן היחיד הוא שזה עוד דבר שאני צריכה לעשות אחרי שהילדים הולכים לישון סופסוף ולפני שאני יכולה לקרוס על הספה.

Tartan bag. מצחיק שעם כל הטכנולוגיה כל התקשורת שלנו עם המורה מנוהלת על ידי תיק משבצות כחול. בתיק שמים תכתובות, בקשות תשלום, הודעות ושיעורי בית. לכל תלמיד באוסטרליה יש כזה, ותמיד בדוגמת משבצות עליזה. למה משבצות? למה היה טווס על היומן לתלמיד שהיה לנו? ככה.

OSCH הלימודים מתחילים ב 9 וחצי בבוקר ומסתיימים ב 3 וחצי. לא ממש פרקטי לאנשים שצריכים לעבוד למחייתם. לשמחתנו קיבלנו מקום ב OSCH שזה הצהרונית של בית הספר ואנחנו לא צריכים נני. כבר חסכנו קצת כסף. ה OSCH מארגן גם קייטנה בכל חופשה לטובת ההורים העובדים. העלויות סבירות ויש גם החזר שנתי מסנטרלינק.

Scripture. בכל בית ספר מועברים שיעורי דת לפי הדתות שהולכות לבית הספר. אצלנו יש שלושה ילדים יהודים אז יש שיעור יהדות. קיבלנו הביתה את החוזר שמספר מה עושים בשיעור. המשפט הראשון היה שפותחים כל שיעור בתפילה, קראתי את זה והדחף הראשון שלי היה להעביר את שיר לשיעור אתיקה או לשעה בספרייה. אנחנו עדיין על הגדר בנושא הזה, והולכים לברר קצת יותר טוב מה לומדים בשיעור. אני בטוחה שזה מסתדר נהדר עם ה ham & cheese שאני שמה לה בסנדוויץ'.

חברות. החשש הגדול שלי היה איך שיר תסתדר ואם היא תמצא חברות. אבל יש לה כבר כמה חברות שאיתה ב OSCH ואפילו מיהרתי והזמנתי אלינו לפליידייט. למעשה אם נתרגם את המשפט הזה לחשש האמיתי שלי זה האם אני אמצא עם מי לדבר עם האמהות (ע"ע מאמי מאפיה). ההורים שפגשתי בינתיים ממש אחלה, יש גם הרבה אמהות עובדות שאני פוגשת דרך ה OSCH וזה מאוד מעודד. אני חושבת שבאיזור שלנו (בניגוד למקומות אחרים בסביבתנו שמשם הגיעו רוב האמהות שהיו איתנו בבלט עד שפתחו אצלן בפרבר קבוצה נפרדת והן כבר לא צריכות להתחכך בפשוטי העם. אני לא ממציאה את זה אגב, חברה מהעבודה שלי גרה שם, ולטענתה עצרו שם בשנות החמישים. היא נחשבת לשורפת חזיות רצינית כי היא אמא עובדת והילדים שלה בדייקייר) יש מיקס מאוזן של הורים שעובדים והורים שבבית כך שכל אחד מוצא את מי שמתאים לו.

P&C. עוד אין לי הרבה מה להגיד על וועד ההורים, כי לא יצא לי להגיע לאספה עדיין. אבל תשכחו מה שחשבתם על ועד הורים כיתתי בישראל. זה ארגון רציני שמפעיל בהתנדבות בערך כל דבר בבית הספר. פרטים יגיעו ברגע שאני אנודב למשהו שם ואדע הרבה יותר טוב מה קורה.

*פוסט שיהיה מלא בקביעות ואמירות שאני אקרא בעוד חצי שנה-שנה מעכשיו ואחשוב וואו איך לא הבנתי אז כלום, אבל זו דרכו של עולם ושל המהגר באוסטרליה.

קצת תעמולת בחירות

נו אז בטח אתם כבר יודעים שיש פה בחירות בקרוב. אני חושבת שאריק כבר פרסם על זה פוסט אחד או שניים. אז אולי כדאי שאני אוסיף את 2 הסנט שלי לנושא.

אז מה אפשר להגיד על המועמדים מעבר לזה שהכריזמה של הראשון מזכירה מכונת כביסה משומשת שהיתה לנו בבית ושל השני מקרר אמקור של פעם? לא יותר מדי. ממה שיוצא לי לדבר עם חברים בעבודה הרוב בדיעה ששניהם אותו שיט פחות או יותר, השאלה העיקרית היא האם אתה מעדיף את השיט שלך ליברלי או לא. העדפת השיט כמו החלוקה בין ימין לשמאל בישראל אני מניחה היא משפחתית ולתמיד. בדיוק כמו הקבוצה שאוהדים בפוטי. כמו שאמרתי, לא מעניין.

הסיבה שבגללה התכנסנו פה היום היא שידורי התעמולה.

באווירת בחירות מפוהקת למדי (בין דיונים סוערים על ההוא שאמר על ההיא שיש לה סקס אפיל או ההוא שרצה לומר רפוזיטורי ויצא לו משהו אחר לגמרי…) שידורי התעמולה מנסים ליצור מעט עניין דרך טכניקות הפחדה סנדרטיות שהיו עוד בשימוש הקגב במאה הקודמת, שום דבר חדש בינתיים. חידוש מעניין לעומת השידורים הדומים בישראל הוא אופן השידור, שידורי התעמולה נתקעים בין הפרסומות ואין שקופית כחולה אדומה לבנה שמודיעה שימו לב זו תעמולת בחירות ואין להאמין לאף מילה. נראה שתפיסת רשות השידור האוסטרלית היא שתעמולה כמו הפרסומות ביניהן היא משודרת מכילה את אותה תפיסת האמת (אפס) ואין צורך להבדיל בינה לבין תוכן פרסומי חסר ערך אחר. תודה על הצבעת האמון אגב, תמיד הצחיקו אותי השקפים לפני תעמולת הבחירות בישראל כדי שנשים לב ששוטפים לנו את המוח עכשיו בניגוד לתוכן האובייקטיבי ששודר לפני כן, כן?

אז מה תפס אותי בשידורי התעמולה. אח, פרסומת אחת, ממש פאר היצירה. הנה תהנו גם אתם:

אז מה יש לנו פה? אמא מפחידה אחת, חותכת פירות בסכין קצבים לשני ילדים אומללים שרק רוצים לברוח ומתקיפה את המועמד הליברלי בסדרה של שאלות נוקבות..

What are YOU hiding???

מפחידה הא? חייבת לציין שאני מרגישה שלא בנוח ואני לא טוני אבוט.

הפרסומת הזו מטרידה אותי מכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא רמת הדיאלוג והמסר המופנה לנשים. הפרסומת הזו בדרך כלל משודרת במהלך סדרות כמו offspring שכידוע מכוונת לנשים שלא מסוגלות לחשוב או לנהל דיאלוג שהוא לא ברמה של preschoolers. אז עושים לנו את זה פשוט, שנבין, ונמשיך להכין את ארוחת הערב. הסיבה החדשה לסלוד מהיצירה הזו התגלתה לי אתמול כשצפינו ב Gruen Nation.

מסתבר שהפרסומת הגאונית הזו היא למעשה רימייק של פרסומת משנות השמונים שזכתה לכינוי Whinging Wendy אותה וונדי עומדת במטבח ושואלת את המתמודד התורן שאלות נוקבות על עתיד העם האוסטרלי.

יותר מעשרים שנה עברו, אבל נראה שהאשה האוסטרלית עדיין תקועה במטבח.

Happy Anniversary

איזה פוסט מעולה, וכל כך נכון.
מה שמצחיק שהגעתי לבלוג הזה לפני המעבר, כשניסיתי למצוא כל פיסת מידע אפשרית על אוסטרליה, אפילו על האוכל. התחלתי לקרוא את הבלוג ובערך כשאנחנו עברנו לאוסטרליה היא עברה לאנגליה.

השעמום שלה בסידני הוא ההתרגשות שלי, ההתרגשות שלה מההתרחשויות בלונדון אלה ההתרגשויות שהשארתי מאחור, כשעזבתי לחפש חיים רגועים יותר.
זה כל כך נכון, בסידני או בלונדון, אחרי שנתיים החיים הקודמים נהיים מעומעמים יותר והחיים הנוכחיים הופכים פשוט להיות החיים שלך. את מפסיקה להיות בטרנזיט. הגעת.

Feeding Time Blog

In post-war Australia they needed a boost to the population. Ten-pound poms and various other migrants on similar schemes were shipped and flown to Australian shores up until the '80s. A condition of the cheap tickets offered to people from Britain and the continent was that they were obliged to stay for 2 years. After that, they could do what they liked.

We celebrated our 2 year anniversary last week. 2 yrs since we left Sydney and landed in London. I said good bye to endless days of sunshine and clear skies to a life that is a bit more heartily seasoned. I can understand now why those immigrants of the old days were obliged to stay 2 years. I hardly think about life in Sydney anymore. I will never forget my friends and family, but thinking about people is not the same as thinking about the routes you used to drive…

View original post 442 מילים נוספות

על מריטות וצרות אחרות

אזהרה: זהו פוסט לנשים בלבד.

אני מניחה שרובכן לא יודעות שאמא שלי קוסמטיקאית. זה בעיקר אומר הרבה שנים של free maintenance למזלי הרב. אבל אז החלטנו לעבור לאוסטרליה ולהשאיר הרבה נוחויות מאחור וטיפולי יופי בחינם היו אחד מהם. אז ניסיתי למצוא חלופות, והיום בעודי מנסה אחת מהן, נולד הפוסט הזה.

ספטמבר 2012 תחילת האביב, מבליחה אצלי ההבנה העגומה ש 1. הולכים עם חצאית כל הזמן. 2. נגמר החורף ולא נראה לי שאפשר ללכת עם גרביונים בחום הזה אין ברירה צריך למצוא מכון יופי. אין בעיה, גרים במנלי יש אחד כזה בכל חור, אז הרמתי כמה טלפונים. המחיר היה כ 100$ לטיפול שעווה די בסיסי. שמעתי, שכחתי לנשום לרגע, חזרתי לנשום, הבנתי שזה המחיר, הפנמה ראשונה של עלות "שירותים" באוסטרליה. עכשיו אני (למזלי) לא מדמה את האורנג אוטן המצוי ות'אמת יש לי יותר קרחות משערות, אז להוציא 100 דולר על מה שיש להוריד נראה לי קצת מוגזם. אז החלטתי לנסות משהו אחר, וכך התחיל עידן ה DIY.

לא כל אחת מסוגלת להתמודד עם DIY. אני די חסינה לכאב (לידה בלי אפידורל) ואין לי בעיה להכאיב לעצמי (לידה בלי אפידורל כבר אמרתי?) אני גם די גמישה ובתור תרמילאית עשיתי לא מעט כאלה אז נראה לי סביר לנסות. מפה לשם ניסיתי את כל שעוות העשי זאת בעצמך שיש בשוק פחות או יותר. משעווה פושטית ועד delightful (?!) gel wax כולל עוד כמה תחנות בדרך. אבל עם הזמן התעייפתי (וכמה כבר אפשר להתקפל כמו בייגלה ולהעביר את הרגל מעל הראש תוך ניסיון שלא להכוות או להדבק כולך מהדבר הכחול הזה שנקרא delightful wax???) ועם העלייה ברמת החיים החלטתי לעשות outsource לפרוייקט.

ובכן כמו בכל פרויקט outsource הדבר החשוב ביותר הוא המחיר, לאיכות נגיע אחר כך, אבל קודם כל נשיג את התוצאה. חמושה בעקרונות האלה פתחתי בתהליך איתור המכון האופטימלי.

ניסיון ראשון – מכון פאר ליד הבית. נהדר. מוזיקה מרגיעה, סביבה יפה הכל נפלא. האווירה רמת אביב ג'. המחיר בהתאם. מעפיל לאזור ה 120$ לפני שהספקת לנשום. מחליטה להשאיר את החוויה לאלה שנוהגות בג'יפ של אאודי.

נסיון שני – slumming it – קיבלתי טיפ מקולגה על רשת שנקראת Leah Waxing Works. זול לאללה, אבל הקולגה הזהירה אותי שלא לתת להם לעשות דברים מסובכים מדי כמו גבות. עלתה לי בראש תמונה שלי ללא גבות, החלטתי לזכור את הטיפ הזה. לקח לי כמה חודשים עד שהגעתי לשם כי הסניף הקרוב ביותר אלי נמצא ב CBD. אבל איזה יום הייתי בסביבה והיות והם תומכים ב walk in ללא פגישה ואפילו פתוחים לאללה מאוחר (6:30!) החלטתי לצאת להרפתקה. האווירה? בורדל. אור כחול (למה? זה איזה אישיו מקצועי?), חדרי הטיפולים מזכירים צינוק – מקום לך ולמיטה, אבל השירות סבבה ונקי (!). אותו טיפול (בלי גבות אין מצב שהם מתקרבים לפנים שלי) 40$, יש התקדמות, לא בטוחה שאני בנויה לזה באופן קבוע. זה הפך להיות המקום של 'טוב נו אם אני כבר בסביבה'.

נסיון שלישי – מכון סביר ליד הבית. בפעם הראשונה נפלתי על איזה יפנית כפייתית שפינצטה (מלשון לפנצט) אותי למוות. עינוי סיני מידי יפנית. 70$. החלטתי לשמור על ראש פתוח וחזרתי לשם, אבל עשיתי טעות ונתתי להם לעשות גבות. עדיין מחכה שזה יגדל. 85$. פעם שלישית סולידית, אבל בא לי לנסות משהו אחר, המזגן שלהם על הפנים.

ניסיון רביעי – היום – מצאתי בקניון ליד העבודה מקום שנקרא Australian Beauty Academy שזה מקום בו סטודנטיות ל beauty studies (אני מניחה) צוברות ניסיון מקצועי. האווירה ספא, המיזוג סבבה, באמת מקום נחמד. השאלה היחידה היא אם את מוכנה שסטודנטיות עם L על הגב יתעסקו בשעווה חמה עליך. במיוחד באיזורים רגישים. כן, בדיוק. שמחה לדווח ששרדתי את החוויה, ובהחלט היתה משעשעת. עזר גם שרוב הזמן כתבתי את הפוסט הזה בראש. עבדו עלי שתי בנות, שהיה נוח כמו שהגניקולוג שלך יביא איתו חבר לפגישה, ולצערי זה לא קיצר את הזמן בחצי, כי היו להן המון דברים לדסקס ופרוטוקול די מסובך שכלל כיסוי השיער שלי (בראש), כיסוי הגוף בשמיכה וכיסוי חלקי גוף רנדומליים בנייר טישו. Go figure. הנזק? 42$(בלי אור כחול!) וצריך למלא שאלון חוות דעת בסוף. גזר הדין? בהחלט חוזרת לשם שוב, רק מקווה שבאוניברסיטה למדעי היופי יכניסו עוד תרגול של שעווה חמה.

אז מתי כבר חורף??

10 דברים שאני לא כל כך אוהבת באוסטרליה

בעקבות הפוסט הקודם ואחרי שמישהו אתגר אותי בפייסבוק, אני אנסה לעשות רשימה של דברים שאני פחות אוהבת באוסטרליה. זה קשה, כי אני באמת אוהבת פה כל כך הרבה דברים, אבל מתלוננת רצינית כמוני לא מכזיבה:

1. שיטת ההפניות. זוכרים לפני איזה 10? 15? שנה בערך קופות החולים יצאו במהפך בו אפשר ללכת לרופא מומחה ישר ולא צריך הפניה מרופא משפחה?? אז זהו שהמהפכה הזו לא הגיעה לאוסטרליה עדיין. אין גם שירותי בריאות באינטרנט, וגם לא בטלפון, ואין מוקד אחיות (אל תכתבו לי בתגובות שיש, אפשר להזמין רופא באמצע הלילה נכון, אבל אי אפשר לשוחח עם אחות ואי אפשר לקבל הפניה ישירה למיון מאחות שמזרזת קצת את התהליך). גם את בדיקות הדם צריך לקחת מהרופא, זוכרים את האפליקציה של בריאות כללית באייפון עם תוצאות מעבדה מיידיות? תשכחו ממנה, אם לא שמעתם מהרופא הכל בסדר. אז נכון הרופאים ידידותיים יותר, אבל השליטה 100% בידיים שלהם, אם אין לך מידע על המצב הבריאותי שלך, את כבר מתחילה בעמדה נחותה יותר.

2. שעות הפתיחה בחנויות – למעט יום חמישי שהוא יום הקניות, החנויות והקניונים נסגרים כל יום ב 5. הסופרים פתוחים עד 12 ברוב המקומות אבל לא החנויות. יום חמישי בדרך כלל פתוח עד 9 גג. אם אני צריכה לקנות משהו, אז זה רק ביום חמישי או בוויקנד עם הילדים מתחת לרגליים. עכשיו שאני עובדת הרבה מהבית זה פחות מטריד אותי, אבל כשעבדתי במשרה מלאה בסיטי זה היה מאוד מאוד מאתגר. אה גם בתי מרקחת נסגרים ב 6, אם הילד/ה מתכננים להעלות חום/לגדל תולעים/ לחלות במשהו מוזר בלילה, יש להם עד 6 להודיע לכם. מעבר לכך שיהיה בהצלחה. (כן יש בית מרקחת תורן, מעבר להררי החושך).

3. אין איפה לזרוק זבל. אם אתרע מזלך, ואת צריכה לזרוק משהו כשאת מחוץ לבית, חבל על המאמץ לחפש פח. לא תמצאי. אין. באף. מקום. בשבוע שעבר היתה לי פגישה באיזה פארק תעשיה, ולתומי לעסתי מסטיק ושכחתי לזרוק אותו לפני שיצאתי מהאוטו. לא היה שום פח בחנייה, ברחוב, בלובי של הבניין או בחדר הישיבות. עכשיו שאני חושבת על זה, נראה לי שאני צריכה לגרד מסטיק מהבפנוכו של התיק שלי.

4. עונות השנה הפוכות. נסו לזכור פסח זה סתיו, ראש השנה זה אביב, חנוכה בקיץ. הצלחתם? יפה. עכשיו נסו להזכר רגע עם מה שנגמר עכשיו היה קיץ או חורף. יש? ועכשיו נסו רגע לעמוד בחנות בגדים ולקנות בגדים לילדים בסייל לשנה הבאה, תוך כדי חישוב מקביל של גיל הילד הצפוי מוצרח עם עונת השנה הצפויה. יפה, לא?

5. חניה לפי הכללים. בהרבה מקומות חניה ברחובות יש הנחיות מדויקות לאיך לחנות: ב 90 מעלות עם החלק הקדמי למדרכה, ב 45 מעלות עם החלק האחורי למדרכה, ב 38.75 בחזקת 2 עם הדלת האחורית משקיפה לים. אלוהים אדירים, עד שכבר מצאתי חנייה, למה לגרום לי לקפוץ דרך חישוקים כדי לחנות. בסך הכל רציתי לצאת מהאוטו.

6. רוחב הנתיבים בכביש (בסידני לפחות). תסתכלו רגע על נתיב בכביש בישראל, חלקו ב 4, זה רוחב הנתיב הממוצע בכבישי סידני. בכל פעם שאני עוברת ליד משאית או אוטובוס בכביש אני ישר מחשבת את קיצי לאחור.

7. קניות. כבר כתבתי על זה בעבר, קניות באוסטרליה זה דבר מבאס ביותר. לאחרונה דנתי בנושא עם מכרים מקומיים והמסקנה  היתה שבאוסטרליה רוב הסחורות הן זבל במחיר מופקע (ציטוט ישיר). מנסיוני המחירים מאוד גבוהים האיכות וההיצע לא משהו בכלל (אם משווים לאירופה, ארה"ב או אפילו ישראל). אני לא מתכוונת לחולצות 5 דולר בקיימארט או לחולצות זבליות של טארגט מקולקציות ה"משרד" שלהם. אני מתכוונת לבגדים אופנתיים, יפים ואיכותיים שלובשים לעבודה לדוגמא. "סייל" פה אומר 20% הנחה על מחיר מופקע או מחיר מוזל על זבל. דוגמא טובה לזה היה הקליק פרנזי – "הסייל" של השנה, שלא רק שהאתר נפל כל הזמן, אבל מי שכבר הצליח להכנס ראה הנחות של 20-30% במקרה הטוב, וזה חברים, לא נקרא סייל. דרך אגב, מי שרוצה לקנות קוסמטיקה כאן, שתתכונן למכירת כליה. דברים חדשים מגיעים די לאט, ואין מבצעים 1+1 ועוד אחד לדרך כמו בסופר פארם. אני קונה קוסמטיקה רצינית רק אונליין.

8. דברים לוקחים זמן, הרבההההה זמן. זה משהו שפשוט הטריף אותי בהתחלה, אבל אני מתרגלת אליו עם הזמן. אם שלחת מייל למישהו, תני לו לפחות 24 שעות לקרוא, לעכל ולענות. אם שלחת פניה לאנשהו, חכי לפחות שבוע לפני שתשלח תזכורת. דברים עובדים לאט. אם מישהו אומר שיקח לו שבוע לעשות X, יקח לו שבוע לעשות את זה. לא פחות, לא יותר. שבוע. חכי. מתרגלים לזה עם הזמן, ואז מתחילים להיות בדיוק ככה גם כן.

9. שיטת המדידה. במשך הרבה שנים שיטת המדידה פה היתה האמריקאית ואז החליטו לעבוד לשיטה המטרית. כתוצאה מכך הכל כמעט הפך לשיטה המטרית חוץ ממידות האורך/גובה (לא יודעת למה זה). אז שאני רואה שלט שמזהיר אותי לגבי משהו ב feet, אין לי מושג מה רוצים ממני. אם יתקוף אותי תנין ענק כתוצאה מהשילוט הזה, אנחנו כבר יודעים את מי להאשים.

10. טיסות. הבעסה הכי גדולה באוסטרליה זה לצאת ולהגיע אליה, צריך לטוס המון. זה די אומר שאין וויקנד זריז מחוץ לאוסטרליה, כמו שהיינו נוסעים לאירופה מדי פעם. מצד שני, ממילא אין לנו סידור לילדים.

10 דברים שאני אוהבת באוסטרליה

1. גשם בקיץ ומזג האוויר בכלל. אני אוהבת גשם, במיוחד שהוא מגיע בסוף יום חם ומנקה את האוויר. סופות רעמים של קיץ ופוך קיצי.

2. ים. חופים מדהימים ומים צלולים, אפילו לטמפרטורה כבר התרגלתי ואני שוחה בכיף.

3. אור. אולי זה בגלל הגשמים או זוית השמש אבל האור פה פשוט מטורף, הצלילות הזו באוויר שגורמת לכל דבר להראות כאילו עבר בפילטר.

4. ציפורים. כבר כתבהתי על הציפורים בעבר. לעצור ברמזור ולראות תוכי ענק אדום כחול ירוק יושב על ענף ליד, לראות קוקטו מתנדנדים מפנסי רחוב בכביש ולגחך, לראות קוקוברה יושבת על חבל הכביסה.

5. חיוך של אנשים ברחוב, נימוס, חביבות משולבת ב howareya ו no worries. לשמוע את הילדים שלי מאמצים את הנעימות הזו, הנימוס והכבוד לאחר.

6.טבע, פארקים וגינות. ירוק, ירוק, ירוק ועכשיו הכל פורח. אחרי שנים של חיים בבטון אני מעריכה כל פרח ועץ שאני רואה. ריח של פריחה וגינות הבתים פתוחות להנאת העוברים ברחוב, לא מתחבאות מאחורי חומה.

7. פתיחות לתרבויות שונות, סובלנות וסבלנות. נכון שזה נשמע מאוד נבוב וססמאתי, אבל צריך לראות כדי להבין.

8. ספורטיביות, לא משנה אם זה משחק הגמר ברוגבי או סתם מיני גולף של החברה במשרד, כולם משתתפים ברצינות, מעודדים מכל הלב ומתבאסים עבורך שאת מפספסת.

9.תמיד זוכרים את הילדים. תמיד תהיה פעילות לילדים, תמיד יהיו שירותים משפחתיים, בכל מקום שאליו הולכים. מהצגות ילדים בבית האופרה ועד לפינת פעילות במוזיאון. שפע של פעילויות איכותיות לילדים, אף פעם לא משעמם.

10. סידני. להגיע לסיטי זה אחד הדברים האהובים עלי. מהרגע שעוברים על הגשר אני מתמלאת באנרגיה, ומתפעלת בכל פעם מחדש שאני גרה במקום המופלא הזה.

המראה

נסיעה ראשונה שלי לבד מאז… מאז שאורי נולד לפחות אם לא לפני. נסיעה ראשונה שלי לבד מאז שעברנו הנה, עוזבת לראשונה את התא הקטן שלנו, עם השגרה שלנו והילדים ויוצאת לרגע. לבד.

מרגיש מוזר בשדה לבד, אין על מי להיות אחראית פתאום. אין ילדים לשמור עליהם, אין את מי לקרוא לסדר ואין למי לענות על שאלות אינסופיות. הולכת רגע לשירותים, עוברת ליד השירותים המשפחתיים ומחייכת. זה דווקא לא חסר. בכלל.

יצאנו מסידני בערב, ואחרי ההמראה הסתכלתי מהחלון והנה בית האופרה, והגשר כמובן אבל הנה גם הפארק האולימפי והנה מנלי והנה העבודה שלי והנה זה והנה זה. פתאום אני מגלה שאני מכירה חלקים מהעיר מלמעלה, כמו שאני יכולה לזהות את תל אביב ואת הרצליה ואת חולון ואת פתח תקווה מלמעלה. וכשעוזבים את פתח המפרץ של סידני אני מרגישה את הדקירה הקטנה הזו, שתמיד הרגשתי כשראיתי את קו החוף של תל אביב מאחורי. הדקירה הקטנה הזו שאומרת שעזבת מאחוריך את הבית.

מעניין שלא מרגישים איך המקום שאת גרה בו הוא הבית שלך עד שאת עוזבת אותו בפעם הראשונה.

הטלויזיה החינוכית

חשבתי היום שההמשך המתבקש לפוסט על שירי ילדים הוא פוסט על תוכניות טלויזיה. עצוב להודות אבל הטלויזיה הפכה לחלק מרכזי בפעילויות הבית שלנובעיקר מפאת מחסור בבני משפחה שיכולים להעסיק את הילדים רגע בזמן שאנחנו נושמים.

הערוצים החינמיים פה כוללים את ABC4Kids שזה ערוץ תוכניות ילדים. היתרון המוחץ בו לדעתי (מעבר לחינמי) זה שאין בו פרסומות בכלל. גם התוכן לא רע בכלל. הערוץ משדר הרבה תוכניות מקומיות אבל גם הרבה תוכניות בריטיות ואמריקאיות. רוב התוכניות שלהם זמינות on demand דרך ABC iview.
אז למה הילדים שלנו מכורים? לדייגו איזו שאלה. אבל דייגו לא משודר ב ABC אז הם צריכים לראות גם דברים אחרים מדי פעם. הנה הפייבוריטס שלהם.
The Octonauts – Explore! Rescue! Protect!
ההתמכרות הראשונה של הילדים והאמת גם שלנו. סדרה לא רעה בכלל המבוססת על ספרי ילדים אמריקאיים. הסדרה היא על צוות חיות שיוצאת למשימות הצלה נועזות מתחת למים, יש שם דוב קוטב שהוא הקפטן, חתול שודד ים ושאר דמויות מבדרות. בכל פרק הצוות מציל איזו חיה ולומד על יצורי הים. אורי מטורף על הסדרה הזו ויש לילות שאפשר לשמוע אותו ממלמל whale shark או Octopus eating crabs מתוך שינה. קנינו לילדים את אחד הספרים, אבל זה לא תופס אותם כמו ה DVD. האוקטונאוטס זו התמכרות רצינית פה, וכשהיתה תערוכה ב Australian Museum על האוקיינוס היה איזור לילדים בו הסדרה הוקרנה נונסטופ על מסך ענק. מאז שיר משוכנעת שבמוזיאון רואים טלויזיה, אבל זה כבר עניין אחר.

Peppa Pig

"I'm Peppa pig, snort snort, this is Mummy Pig, snort snort…" דקלמו את זה ליד ילד או ילדה באוסטרליה בגיל 3-5 ותראו איך הם נכנסים לאקסטזה ורצים למכשיר הטלויזיה הקרוב ביותר. אנימציה משעשעת ביותר על משפחת חזרזירים שהדבר האהוב עליהם ביותר הוא muddy puddles. כל פרק זה חמש דקות, מציגים את בני המשפחה, עושים משהו והולכים לקפוץ בשלוליות. חמוד ביותר. מבוסס גם על ספרי ילדים.

Angelina Ballerina – The next steps

"I'm A-nge-lina B-alle-rina and today is going to be a stupendous day" זו הסדרה של שיר. מבוסס על ספר ילדים בריטי, המספר על אנג'לינה העכברה הרקדנית ועלילותיה בבית הספר למחול. מישהו אמר "תהילה"? אנג'לינה זו חתיכת תעשיה, בדצמבר האחרון לקחתי את שיר לבלט חי שעשו לפי הספר (בבית האופרה), הרקדנים לבשו ראשים של עכברים על הראש. נשמע מטריד אבל מאוד חינני.

Play School

זה פרפר נחמד האוסטרלי מינוס הבובות. לקח לילדים הרבה זמן להתחבר לזה, אבל שיר ממש מכורה עכשיו. הנה דוגמא עם שיר שכולנו כבר מכירים.

לסיום אני רוצה להזכיר 2 סדרות שלדעתי שוות חיפוש.
הראשונה זו Mouk  סדרה אירופאית על שני קופיפים (?) שמטיילים בעולם על האופניים שלהם. מה שיפה בסדרה זה שבסיום כל פרק, הם מתיישבים מול המחשב ומדברים ב"סקייפ" עם החברים שלהם, ומספרים להם על החוויות שקרו להם. אני מאוד אוהבת את העדכניות של הסדרה הזו, את הטבעיות שבה הטכנולוגיה והנורמות החדשות משתלבות בתוך הסדרה ואת זה שזה כל כך מתאים לחוויה של הילדים שלנו.

השנייה היא Little Charley Bear זו כמובן תוכנית לילדים אבל מסתתרת פה ההמלצה האמיתית שלי והיא המסר להורים שיש בה. התוכנית היא על דובון שיוצא לכל מיני הרפתקאות דימיוניות, ולאורך כל התוכנית יש "דיאלוג" בין הקריין (שלא רואים אותו) לבין הדובי. דיאלוג במרכאות כי זה בעצם מונולוג שנשמע ככה: "תראה צ'רלי צעצועים! נכון הם יפים? נכון שאתה רוצה לשחק איתם? אולי תעשה מזה אווירון? לא משאית, אווירון. צ'רלי תיזהר לא ליפול, צ'רלי אולי לא תעשה את זה, צ'רלי אולי תחזור, צ'רלי אתה עייף? אני חושב שכדאי שתחזור, צ'רלי תחזור תכף ומיד…." והדובון מתעלם, ממשיך בענייניו עד שנופל/מתעייף ואז הקריין "אמרתי לך שאתה עייף!". נשמע מוכר? כן גם אני חשבתי ככה. בפעם הראשונה שצפיתי חשבתי מה זה הקריין המעיק הזה, ואז הקשבתי עוד קצת והבנתי שזו אני. שבו לראות איזה יום, לשמוע את עצמנו מהצד של הילד, ואז אולי לשתוק קצת.

Cockatoo Island

אחת לכמה זמן יוצא לעשות טיול כזה, שגורם לי להרגיש בת מזל שאני גרה פה בסידני. היום היה יום כזה. אחי, אני ושיר יצאנו ליום טיול ל Cockatoo Island. היה כיף.

האי נמצא בתוך המפרץ של סידני, במרחק נוח של 20-30 דקות שיט ב Sydney Ferries, עניין השייט גם מבטיח ששיר תהיה מרוצה. בימים רגילים אפשר לראות מראות מלבבים כמו בית הכלא שהיה על האי ומספנות "עתיקות" (בנות 100 בערך פחחחח) אבל החודש יש באי את ה Sydney Biennale, תערוכה דו שנתית שמנצלת את ההאנגרים הענקיים באי על מנת להציג מיצבים מוטרפים לחלוטין. זה נשמע משעמם למדי לרוב האנשים, אבל אפשר לסמוך על האוסטרלים שיארגנו משהו שיספק עניין לכולם.

הנה כמה תמונות של המיצגים שאהבתי. הביאנלה פתוחה עד ה 16 לספטמבר, כניסה ללא תשלום ויש גם שירות מעבורת חינם מ Circular Quay. מומלץ.

מוביילים מטורפים

המובייל החביב עלי – חתול ורוד עם מאה עיניים. מיאו.

זה. עשוי. מקלקר. זה גם די מפלצתי.

כלא דקורטיבי

שיר עפה

מיצג כוורות מזמזמות ונוף משגע של ים

כל כך הרבה קישוטים ואיפה הסוכה?